#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בעץ שתולין בו בשר ודג?	"לכו""ע מותר לטלטל העץ של בשר, אבל העץ של דג הוי מאוס ותלוי במח' ר' יהודה ור' שמעון, וקיי""ל כר""ש דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס ומותר לטלטלה, והפמ""ג מסתפק אם מותר אפי' מחמה לצל (ביה""ל ד""ה אע""פ) [ולעיל (סי' רע""ט סעי' ו') כתב הביה""ל (ד""ה נר) דהפמ""ג מצדד לדעת הרמב""ם דאסור מחמה לצל ולפי הרז""ה והר""ן מותר מחמה לצל]"	סימן שי סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה כתב הרמב""ם דאסור לטלטל עץ של דגים?"	"תי' המגיד משנה דדרכו לזורקו בין העצים אח""כ (ב""י) {ומכאן ראיה דהרמב""ם חולק על הריטב""א וס""ל דדבר שראוי למלאכה ראשונה אבל דרכה לזורקה בין הגרוטאות הוי מוקצה, וזהו על דרך השו""ע לעיל (סי' ש""ג סעי' י""ט), עיי' מש""כ שם ולעיל בסי' ש""ח סעי' י""ב}"	סימן שי סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"באיזה מוקצה מודה ר""ש דהוי מוקצה?"	"1) מודה בדבר שדחייה בידים [דהיה ראוי והוא מדחה אותם] וגם לא חזי [שהם מסריחין] כגון גרוגרות וצימוקים [אבל שאר פירות חזיין לאכילה קודם שיתייבשו (מ""ב ס""ק ט')], אבל חטין שזרען עדיין חזיין ואינם מוקצה [וכגון שאינם מכוסים בעפר (מ""ב ס""ק ו') דאל""ה אסור משום קוצר ואפי' אם עדיין לא השרישו (מ""ב לקמן סי' שי""א ס""ק כ""ז), וגם לא השרישו כדי שלא יעבור על עוקר דבר מגידולו (מ""ב ס""ק ז')], וגם תמרים שהכניסן לסלים עדיין חזיין ואינם מוקצים, וגם פירות העומדים לסחורה דעתו עליהם לאכול (מ""ב ס""ק ד') [אבל אם הכניסם לאוצר לזמן רב הוי מוקצה (מ""ב לקמן סי' תקי""ח ס""ק מ""ד)]<br>2) מודה למוקצה מחמת חסרון כיס ומוקצה מחמת גופו (מ""ב ס""ק ב')"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם ר""ש מודה למגו דאיתקצאי?"	"מודה בדבר שדחייה בידים ואינו יושב ומצפה כגון נר גדול דאמרינן מגו דאיתקצאי ואסור אפי' לאחר שכבה [ועי' מש""כ בסמוך דלפי האפיקי ים זהו מח' אמוראים], וכתב הב""י דמוכני מיירי כשאינו מיוחד להמעות ומש""ה אינו מקצי להו מדעתיה {ולגבי גרוגרות וצימוקים הר""ן ס""ל דהם אסורים אפי' לאחר שנתייבשו לגמרי בשבת, אבל הראש יוסף מדייק מרש""י, וכן הוא משמעות תוס', דהם אסורים רק כשהם לא חזי [וקמ""ל דאע""פ שהם ראוין לאכילה מ""מ לא חזי כ""כ ולפיכך הם מוקצים] אבל לאחר שנתייבשו לגמרי הם מותרים, ולענ""ד ליכא מח' אלא תלוי אם הוא יושב ומצפה שהם נתייבשו באמצע השבת או לא, והכל תלוי כפי המצב, אמנם לדידן דאית לנו מגו דאיתקצאי אפי' בנר קטן ליכא נפק""מ דאפי' כשהוא יושב ומצפה אסורים}"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה מודה ר""ש במחובר?"	"1) רש""י (ביצה כ""ד ע""ב) ותוס' חולין (ט""ו ע""א) פי' מפני דהוי כאילו דחייה בידים מדלא לקטינהו [ואפי' כשלא היה בידו ללקטן אסור משום לא פלוג (ב""י)] {אבל ערבות שנתלשו ביו""ט שני בא""י לגבי בן חו""ל, רשז""א מקיל דהוא דעתן עליהם אע""פ שהיו מחוברים, ועי' מש""כ לקמן סי' תקט""ו}<br>2) תוס' שבת (קכ""ב ע""א) והרז""ה כתבו דר""ש מודה במוקצה מחמת איסור כשאינו יושב ומצפה [וביאר האפיקי ים (ח""ב סי' י""ט) דיש מח' אמוראים (שבת מ""ה ע""ב) אם מודה ר""ש בבעלי חיים שמתו, וביאר דפליגי אם מודה ר""ש רק בדחייה בידים ולא חזי או דלמא מודה אפי' כשאינו יושב ומצפה, וכן מצינו בגמ' (שבת מ""ד ע""א) דפליגי עולא ומר זוטרא אם מודה ר""ש בנר גדול דאינו יושב ומצפה]"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם היה אוכל ענבים סמוך לחשיכה והותיר והניחם במוקצה לייבשן?	"מבואר בגמ' דהוי מוקצה (מ""ב ס""ק י')"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במוקצה ביד גוי?	"למסקנא, בדרך כלל ליכא חילוק בין ישראל לגוי, בשניהם יש מוקצה כשהוא מחובר או מחוסר צידה או נולד (מ""ב ס""ק י""ב), ובשניהם אבנים ומעות הוו מוקצים דהם צריכים ייחוד (שעה""צ ס""ק י'), והנפק""מ ביניהם נמצא בגרוגרות וצימוקים דחזי ולא חזי דאיכא אינשי דאכליה ואיכא אינשי דלא אכליה, בישראל תלוי בהזמנה וכמ""ש בסמוך (סעי' ה') ובגוי אינו מקצה דעתו כלל וכיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל (רמ""א, מ""ב ס""ק י""ב - י""ג, שעה""צ ס""ק י')"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בגוי שהדליק נר שלו וכבה אח""כ?"	"כתב הביה""ל (ד""ה בשל) דאם הדליק לצורך ישראל הוי בסיס לכל השבת, ואם הדליקו לצורך עצמו אינו בסיס לאחר שכבה, והחזו""א מפקפק עליו דאפי' אם הדליקו לצורך עצמו מקרי דחייה בידים [ואפשר דתלוי במח' אם תנאי מהני לבסיס, דלמ""ד לא מהני תנאי ש""מ דתלוי במציאות ואינו תלוי בדעתו (ר""י באק)]"	סימן שי סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בדבר שנתקלקל 1) באמצע שבת 2) בין השמשות, ואח""כ נתקן?"	"1) אין מוקצה לחצי שבת ומותר לטלטלו [כל זמן שיש לו השתמשות] 2) מגו דאיתקצאי לבין השמשות אסור לכל השבת [דעיקר הכנה מבעוד יום (מ""ב ס""ק ט""ז)]"	סימן שי סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה באיזמל של מילה כשאירע מילה בשבת?	"הט""ז (ס""ק ג') הביא תשובת מהרש""ל דמקיל לטלטלו לגמרי משום אין מוקצה לחצי שבת [וכ""כ הרמ""א ביו""ד (סי' רס""ו)], והשיג עליו הט""ז הרי בין השמשות לא היה ראוי לטלטל אלא לצורך המילה שלמחר אבל לאחר המילה חוזר לאיסור טלטול של בין השמשות ועל כן צריך להצניעו באותו חדר [שאינו מצוי שישתמש בו למילה אחרת משא""כ שופר מבואר במ""ב לקמן (סי' תקצ""ו ס""ק ג') דאינו מוקצה דראוי לתקוע בו לאחר דזה הוי מצוי (שש""כ פ""כ הע' נ""א)], והגר""א (יו""ד סי' רס""ו) ס""ל דלעולם הוא מוקצה והתירו מוקצה לצורך מילה [וחידוש הוא, ועוד חידוש עולה לפי הגר""א דצריך להשליכו מיד אחר שמל], והמג""א (לקמן סי' של""א ס""ק ה') חולק ביסוד על כולם וס""ל דהא דאמרינן אין מוקצה לחצי שבת היינו רק כשחוזר להיות ראוי אבל בזמן שהוא דחוי בודאי הוי מוקצה וה""נ לאחר המילה האיזמל עדיין עומדת למילה אחרת וא""כ הוי מוקצה ולא שייך בזה אין מוקצה לחצי שבת אבל למעשה המג""א לשיטתו ס""ל דמותר לטלטל מוקצה לכל מקום שירצה כל זמן שהמוקצה עודה בידו, ואם הוא פורע כתב הא""ר שיתן האיזמל לאדם אחר והוא יוליכנו למקום המשתמר {הא""ר עצמו הביא ראיה מלולב דמותר ליתנו לחבירו, והחת""ס (ביצה י""א) חולק עליו, וכן בתוספת שבת (הקדמה סי' ש""ח) מחמיר, אבל סתימת המ""ב משמע דס""ל כהא""ר דמותר בכל אופן, וזהו נמי דעת החכמת שלמה (סי' ש""ח סעי' ג')}, ומ""מ בדיעבד אם הניחו מידו ויש חשש גניבה מצדד הא""ר דיש לסמוך על הרמ""א וש""ך ביו""ד דסוברים כהיש""ש דמותר לטלטלו (מ""ב ס""ק ט""ו)"	סימן שי סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להניח האיזמל של מילה על טבלא שיש עליו דבר היתר ששוה יותר מהאיזמל?	"המהרש""ג (ח""ב סי' פ""ג) כתב עצה זו, וכן מבואר במ""ב לעיל (סי' רס""ה ס""ק ו') דמותר להניח כלי שיש בו היתר תחת הנר לקבל השמן המטפטף, וכ""כ הט""ז (ס""ק ח'), אמנם רשז""א מעורר דאם יש חיוב ניעור לכתחילה בודאי אינו יכול לעשות דבר בסיס לאיסור והיתר, וי""ל דזהו דוקא כשהוא רק צריך לטלטל הדבר של היתר אבל אם גם יפסיד דבר המוקצה הרי קיי""ל (שעה""צ סי' ש""ט ס""ק י""ז) דא""צ לנערו וה""נ י""ל דמותר לקבל מוקצה בכלי שיש בו היתר וע""י כך יכול לטלטלו אח""כ, ועי' בשבות יצחק (סוף פי""ב) דמאריך בזה, וכ""כ הערוה""ש (סעי' י""ד) דמותר להניח היתר על הטבלא אצל האיסור ולטלטל שניהם אם יפסד האיסור ע""י ניעור {וצריך לטלטלו לצורך דבר המותר}"	סימן שי סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש פירות שבאמצע השבת ייחדן לסחורה?	"תלוי במח' הנ""ל לגבי אין מוקצה לחצי שבת, דלפי המהרש""ל ורמ""א (יו""ד סי' רס""ו) אמרינן בזה אין מוקצה לחצי שבת ואפי' כשפירות עומדים לסחורה אינם מוקצה [וכן הוא דעת הט""ז וגר""א אלא דס""ל דאיזמל של מילה לא מקרי מוכן מתחילת שבת אבל פירות אלו בודאי היו מוכנים מתחילת שבת], אבל המג""א (סי' של""א) ס""ל דלא מהני אין מוקצה לחצי שבת אלא אח""כ חוזר ורוצה לאוכלם היום אבל כל זמן שהם עומדים לסחורה יש עליהם שם מוקצה (רא""י סורשר שליט""א)"	סימן שי סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגרוגרות וצימוקים כבר נתייבשו מבעוד יום?	"הב""י הביא ירושלמי דס""ל דהבעלים צריכים לידע דנתייבשו מבעוד יום, אבל אנן קיי""ל כהבבלי דהבעלים א""צ לידע הכי מבעוד יום, אבל אפי' בשיטת הבבלי מצינו מח' ראשונים שרש""י (ביצה כ""ו ע""ב) כתב כיון דלא אקציה אלא לייבשן והרי הן יבשים על כן אינם מוקצה, אבל המאירי פירש דלא אזלינן בתר דעתיה אלא בתר המציאות אם הוא חזי. וכן מצינו בפמ""ג (מש""ז ס""ק ד') דאם יש לו דבר איסור ולא ידע שנתבטלה קודם שבת דהלבוש מקיל אבל הפמ""ג מצדד להחמיר [וזה תלוי במח' רש""י ומאירי], וכן מצינו בבהמה שנולדו ח' ימים קודם יו""ט ובין השמשות דיו""ט עדיין לא ידע שאינו נפל דכתב המהרש""א (ביצה ו' ע""א) דהוי מוקצה דלא היה מוכן מבין השמשות אבל הצל""ח חולק עליו דלמפרע נתגלה דלא היה נפל והיה מוכן מבעוד יום [וזה תלוי במח' רש""י ומאירי {ויש לדון בזה, דהכא מצפה לשחטו ביו""ט ואפי' לרש""י לא יהא מוקצה}] (כך שמעתי מהגרא""י סורשר). להלכה, המ""ב (ס""ק י""ז) רק הביא טעמו של רש""י ומשמע דלא מהני אלא אם דעתו להיות מותר בשבת ויו""ט, אבל הערוה""ש (סעי' ו') כתב כהמאירי דלא אזלינן בתר דעתיה אלא בתר המציאות."	סימן שי סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בגו""צ דחזו ולא חזו?"	תלוי בהזמנה, אבל אם אינם חזיין כלל לא מהני הזמנה דהרי הם כעצים ואבנים	סימן שי סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בדבר שנגמר ע""י אדם?"	"איתא בגמ' דאינו מוקצה אע""פ שלא היה חזי בין השמשות, ויש בזה מח' ראשונים, השמ""ק פי' דכל דבר שביד האדם לסלקו אינו מוקצה ולפיכך הקדירה רותחת על האש בידו לסלקו מן האש [וקדירה שאינו מבושל כל צרכו על האש מקרי גמרו בידי אדם שהאדם נתנו על האש קודם שבת], אבל המאירי פי' דכל תיקון דודאי יבא מקרי גמרו בידי אדם אפי' אם נעשה ממילא, וכן הוא דעת הכל בו, והב""י השיג עליו [דס""ל כשמ""ק], אבל להלכה כתב המ""ב (ס""ק י""ט, שעה""צ ס""ק ט""ז) דרוב הפוסקים סוברים ככל בו דכל זמן שודאי יהיה מתוקן לא אמרינן מגו דאיתקצאי בין השמשות, אכן הערוה""ש (סעי' ז') משמע כהב""י והתמרים מותרים מפני שהם ראוים תיכף ואין בהם דיחוי. ועי' מש""כ לעיל (סי' ש""ט סעי' ד') לגבי גמרו בידי אדם בנר."	סימן שי סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הבעלים לא ידעו דהגיע לשיעור חזו ולא חזו?	"כתב הערוה""ש (סעי' ז') אע""פ שהם רגילים להזמין הפירות כשהם מגיעים למדריגה זו מ""מ אסורים הם בלא הזמנה כיון דאיכא אינשי דלא אכלי בהם אין זה הקצאה בטעות"	סימן שי סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן כלי 1) תחת 2) על גבי, מוקצה?	"1) לא, דהוי ביטול כלי מהיכנו וביאר הטור דהוי כסותר כלי (מ""ב ס""ק כ') [ועי' בביה""ל לעיל (סי' רס""ה ד""ה מפני) דהביא סתירה ברש""י אי הוי בונה או סותר, עי' מש""כ שם תירוץ ע""פ הפנ""י אבל להלכה העיקר פשט הוי סתירת כלי] 2) כן דלא קיי""ל כר' יצחק, ואפ""ה צריך ליזהר שלא ליגע בו [לפי המג""א (ס""ק ג') משום שיטת תרוה""ד דס""ל דנגיעת מוקצה לצורך דבר המוקצה אסור, ולפי שאר אחרונים משום חשש שמא יתנדנד המוקצה, וכן נקט המ""ב (ס""ק כ""ב), ושניהם מוזכרים בב""י], והערוה""ש (סעי' ח') חושש להתרוה""ד ומג""א ומשמע דס""ל דהוא סייג כדי שלא יבא להזיזה ממקומה"	סימן שי סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במטה שהיה עליה מעות?	"אם היה עליה בין השמשות במזיד אסור לכל השבת, ואם לא היה עליה בין השמשות [כגון שגוי או תינוק הניחו ע""ד ישראל (תוס' מ""ד ע""ב, מג""א ס""ק ד', ביה""ל ד""ה מטה)] אינו אסור אלא כל זמן שעדיין יש עליה מעות אבל לאחר שנסתלקו מותר לטלטלו [ואפי' כשעודן עליו לפי תוס' הוי בסיס ולפי הרז""ה אינו בסיס, ומביה""ל (ד""ה מטה) משמע דמקיל כהרז""ה אלא דס""ל דאינו מותר אלא לנערו]"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במטה שמיוחדת למעות?	"הרי""ף ס""ל דוקא לר' יהודה מטה שמיוחדת למעות אסור אבל לדידן דקיי""ל כר""ש ליכא חילוק והכל מותר, אבל ר""ת ס""ל דאפי' לר""ש אסור כשמיוחדת למעות, ופי' הב""י והרמ""א דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לצורך גו""מ, אבל המג""א (ס""ק ה') מדייק מלשון הרא""ש דהוי כמו מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור אפי' לצורך גו""מ, והמ""ב (ס""ק כ""ז, שעה""צ ס""ק י""ט) מכריע כא""ר ובית מאיר דכל זמן שאינו מקפיד עליו אינו בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס רק כסתם כלי שמלאכתו לאיסור [ורע""א הביא מהרשב""א דנר מקרי כלי שמלאכתו להיתר וה""נ המטה יהיה כלי שמלאכתו להיתר {אבל למעשה קיי""ל דהוא כלי שמלאכתו לאיסור דמיוחד להשתמש בו מעות}], וכן נקט הערוה""ש (סעי' י""א) [וביאר דאפי' הרא""ש אין כוונתו למימר דהוי כמוקצה מחמת חסרון אלא למימר דכמו שמצינו במוקצה מחמת חסרון דהדבר מיוחד לדבר אחד ה""נ במטה מיירי כשהוא מיוחד למעות אבל אינו מקפיד כמו שהוא מקפיד בסיכי ומזורי]"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במפתח 1) לכלי המיוחד לאיסור 2) לארון המחובר לקרקע שמיוחד למוקצה [כגון cell phone cubby in shul]?	"1) כפשוטו דינו כהכלי והוי כלי שמלאכתו לאיסור 2) יש להסתפק אם דינו כהדלת ואינו מוקצה מפני שהוא מחובר לקרקע או דלמא הוי ככלי המשמש מוקצה והוי ככלי שמלאכתו לאיסור (עי' שלמי יהודה פי""א סעי' ה'), ונראה יותר כמ""ש השבות יצחק (פ""ז) דבודאי שייך מוקצה אפי' במחובר לקרקע וכמ""ש בזמורה, וכן מבואר בדלת שיש בה נר דלפי הירושלמי אינו בסיס משום ששוכח, וכן מבואר מסי' רס""ה דאסור ליגע בנר התלוי אע""פ שהוא מחובר לקרקע, ע""ש, וא""כ נראה שהדלת הוי כשאר כלי שמלאכתו לאיסור וכן המפתח המשמשה"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד יכול לעקור המטה מלהיות מיוחד למעות?	"צריך לעקרו ע""י מעשה (רמ""א, רע""א, מ""ב ס""ק כ""ו) {והקשה רע""א (ריש סימן ש""ח) הרי ראינו בחריות של דקל דסגי במחשבה ותי' דהתם לא עשה בה שום מעשה ומש""ה מהני מחשבה לחוד משא""כ כיס המיוחד למעות דעשה בה מעשה ע""י נתינת מעות לתוכו צריך מעשה אחר לעוקרו, ע""ש, והא דמצינו דמהני מחשבה לעולם במטבעות צ""ל דלא עשה בהם שום מעשה, ומבואר מרמ""א כאן דאפי' לכלי שמלאכתו לאיסור צריך מעשה לעוקרו [אע""פ שיש סברא למימר דלגבי כלי שמלאכתו לאיסור א""צ לעוקרו אלא להשתמש בה להיתר טפי, ואפשר דהרמ""א מיירי כשאינו משתמש בה טפי להיתרא ומש""ה בעי מעשה עקירה], לסיכום, במוקצה מחמת גופו סגי בייחוד לעולם, ולגבי כלי שמלאכתו לאיסור ומוקצה מחמת חסרון כיס דנעשה מיוחד לאיסור ע""י מעשה צריך מעשה אחרת לעוקרו (עם ר""י באק ור""מ רייז)}"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם הניח מעות בכיס התפור בבגדו 1) כשאינו כלי בפנ""ע 2) כשהוי כלי בפנ""ע?"	"1) כיון שהוא טפל להבגד אין הבגד נעשה בסיס להמעות, ומ""מ הכיס גופה נעשה בסיס, ולפי הב""י [וכן הוא דעת תוס' והרשב""א (רע""א, שעה""צ ס""ק כ""ז)] א""צ לנערו אבל לפי הרמב""ם צריך לנערו (מג""א ס""ק ז'), והכריע המ""ב (ס""ק כ""ט) דיש לנערו לכתחילה 2) הכיס נעשה בסיס ומקום הבגד שתחת הכיס ג""כ נעשה בסיס וממילא אסור לטלטל כל הבגד מחמתו [אכן, הערוה""ש (סעי' י""ג) חולק על המג""א וס""ל דאינו דומה למוכני דהתם כל טלטולי השידה הוא ע""י המוכני ולפיכך הוי בסיס להמוכני משא""כ בכיס בבגד או תיבה בשלחן אפי' כשהוא כלי בפנ""ע אינו נעשה בסיס]"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לטלטל הכיס התפור בבגדו?	"מותר לצאת בו אפי' לרה""ר דהוי בטל להבגד, ולגבי האיסור טלטול אפי' להרא""ש דס""ל דכלי המיוחד למעות הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כאן מודה דאינו מוקצה דהרי חזינן דלא קפיד עליה (מג""א ס""ק ו', מ""ב ס""ק כ""ח)"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה נקט הרמ""א הציור כששכח המעות בהכיס?"	"1) המג""א (ס""ק ז') מחדש דאסור לכתחילה להניחו בתוכו שמא יצא בו [והשעה""צ (ס""ק כ""ב) אינו יודע מקורו {דהרי בס""ס רנ""ב מבואר דדוקא בערב שבת צריך לבדוק כיסו אבל בשבת גופה כתב המ""ב (שם ס""ק נ""ו) דימשמש קודם שיצא, וכן בשו""ע לעיל (סי' ש""ג סעי' י""ז) כתב דלא יניח דבר בחגורתו וביאר המ""ב (שם ס""ק נ""ו) דהיינו לפי הרמב""ן (שם סעי' י""ח) דמחמיר אפי' בבית שלא להתקשט ואנן לא קיי""ל כוותיה, והרמ""א כאן דמחמיר שלא ללבשו בשבת בבית היינו כמ""ש הרמ""א לעיל (סי' ש""א סעי' ל""ג) ובמ""ב (שם ס""ק קכ""ו) דחיישינן שמא יצא בו ,וצ""ל דחושש להרמב""ן דמחמיר אפי' בבית}]<br>2) השעה""צ (ס""ק כ""ב) פי' דכאן א""צ לנער, אבל כשהוא מונח על עיקר הבגד צריך לנערו מתחילה (וכ""כ ערוה""ש סעי' י""ג)"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו החילוקים במיני כיסים?	"אם הכיס מחובר להבגד רק בפיו והשאר תלויה אינו בסיס להבגד, משא""כ כשתפורה כל אורך הכיס נמצא שכל הבגד הוי בסיס לה (מג""א ס""ק ז', מ""ב ס""ק ל')"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בתיבה בפנ""ע שיכול להוציאו לגמרי מהשלחן?"	"כתב המג""א (ס""ק ז') דהוי כלי בפנ""ע והוי בסיס להמעות, וממילא חלק השלחן שלמטה מהתיבה נעשה בסיס להתיבה ומחמת חלק זו אסור לטלטל כל השלחן (מ""ב ס""ק לא, ע""פ ר""י באק) [וע""ע בפמ""ג (מש""ז ריש סי' ש""ח אות ד') דמצדד דיכול להיות בסיס אפי' כשאינו תחתיו] {ונראה דתיבה שיכול להוציא מהשלחן אבל אין דרכו להוציאו מהשלחן נחשב כחלק של השלחן ולא כדבר בפנ""ע}"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם מהני ליתן דבר היתר ע""ג השלחן?"	"מהני כדי לטלטל השלחן, אבל מסתפק הפמ""ג (א""א ס""ק ז') אם מהני כדי לטלטל התיבה {וכפשוטו לא מהני} (מ""ב ס""ק ל""א, שעה""צ ס""ק כ""ח) {וכ""ת מאי שנא מאבן שע""ג החבית דהוי בסיס בפנ""ע ולא מהני היין, תי' ר""י באק דהכא שאני דנהי דגב השלחן הוי בסיס רק להיתר מ""מ רגלי השלחן הוו בסיס לאיסור והיתר משא""כ בחבית הפי החבית הוי בסיס רק לאיסור, ודו""ק}"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש איזה פרוטות על השלחן?	"אין אדם מבטל שלחנו בשביל איזה פרוטות (חיי""א, מ""ב ס""ק ל""א) [וכ""כ הר""ן בשם הרמב""ן בכנוניא דס""ל דמיירי באפר ושברי עצים המוקצים ואפ""ה מותר לטלטלו דאין אוסרין הכנוניא מפני אפר ושברי עצים, והר""ן אינו חולק עליו אלא מפני שדוחק לאוקמיה הרי""ף באפר מוקצה] {ועי' בביה""ל לעיל (סי' רע""ז ד""ה על) דהביא מח' בין הדרישה ושאר אחרונים אם שלחן הוי בסיס לנר, ונראה לפרש דהדרישה ס""ל דתלוי ביחס בין הדבר המוקצה להשלחן משא""כ שאר האחרונים ס""ל דהמוקצה צריך להיות דבר שאינו חשוב מצד עצמו, וכן משמע מלשון החיי""א ""איזה פרוטות""}, וקצת משמע ממ""ב דהאיזה פרוטות אינם בטלים לגבי התיבה רק לגבי השלחן, ויש לדחות."	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתיבה המיוחד לדברים המותרים ועכשיו יש בו מוקצה?	"החיי""א מסתפק אם יש להקל שהשלחן לא יהיה בסיס, ומסיים וצ""ע (מ""ב ס""ק ל""א), ובנשמת אדם (ס""ק ד') מסיק להחמיר, וביאר ר""י באק הסברא דכיון דאינו מיוחד לכך נמצא דהשלחן הוי בסיס לאיסור והיתר משא""כ כשהוא מיוחד למוקצה הוי מוקצה מצד עצמו (וכמ""ש ר""ת), אבל למעשה ראינו מתוס' (שבת מ""ז ע""א) דכל זמן שהשמן נעשה בסיס להשלהבת נמצא שהנר הוי בסיס לאיסור לבד."	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במוקצה המונח בשקית שתלוי על ידית העגלה?	"כתב החוט שני (ח""ג פע""ג ס""ק א') דכיון דיכול לטלטל השקית בלא טלטול המקום הבסיס ממילא לא נעשית העגלה בסיס לה, אבל יש לדון בזה דהרי העגלה מעמיד השקית שיש מוקצה בתוכו וכל העגלה הוי בסיס"	סימן שי סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכלי שיש עליו דבר אסור ודבר מותר?	"אם הדבר אסור שוה יותר הוי בסיס ואסור, ואם הדבר מותר שוה יותר אינו בסיס וצריך לנערו אם אפשר [והמג""א (ס""ק י') מקיל ע""פ תוס' במקום טירחא יתירא, אבל הרבה מפקפקים בו (שעה""צ ס""ק ל""ג)]"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באפר 1) שהוסק מבעוד יום 2) שהוסק בשבת 3) שנתערב בשניהם?	"1) מותר כשייחדו לכסות בו רוק או צואה 2) אסור משום נולד (מג""א ס""ק ח', מ""ב ס""ק ל""ב) 3) כתב המג""א (שם) מדינא צריך ששים אבל כיון שהוא איסור דרבנן סגי ברוב [והפמ""ג (א""א ס""ק ח') השיג עליו דאפי' מדאורייתא סגי ברוב דלא שייך באפר טעם], ומ""מ כתב המג""א דמיירי כשלא היה ניכר קודם שנתערב דאל""ה אינו בטל דהוי דבר שיש לו מתירין [וה""ה במים הנוטפים מאילנות דהוי נולד שנתערבו במים אינם בטלים כיון שהיה ניכר קודם שנתערב (חיי""א)] (מ""ב ס""ק ל""ב) {ומכאן ליכא ראיה כנגד הצל""ח דהאפר והמים משתמשים בהם פעם אחת ושפיר מקרי דבר שיש לו מתירין}"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הדבר איסור שוה לדבר המותר?	"אסור (תוספת שבת ס""ק י""ח, מ""ב ס""ק ל""ג), ולפי הערוה""ש (סעי' ט""ו) מותר דרצה לדייק משו""ע בסמוך (סעי' ט') דכל זמן שהמעות אינם עיקר אינו בסיס אע""פ שהדבר היתר ג""כ אינו עיקר"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם אזלינן בתר דידיה או בתר דעלמא?	"המג""א (ס""ק ט') מדייק מגמ' דאזלינן בתר דידיה (מ""ב ס""ק ל""ג) [והערוה""ש (סעי' ט""ו) מדחה הראיה מגלילא דהתם מיירי במדינה ומ""מ יש ראיה מקרטין בי רבי] {ומכאן משמע דמשערין האיסור והיתר כלפי הבעלים באיזה חפץ היה ניחא ליה להציל במקום דליקה למשל, ואינו תלוי באיזה מהם יש בו צורך שבת טפי או באיזה מהם יש בהם שוות יותר בשוק}"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הניח בשבת הדבר אסור?	"לפי הרז""ה אינו בסיס כלל אבל צריך לנערו, ולפי תוס' הוי בסיס כל זמן שהוא מונח עליו, והמ""ב (ס""ק ל""ז) כתב כרז""ה דצריך לנערו ולפיכך אינו מותר לטלטלו אלא אם מניח עליו דבר היתר, וכ""כ הביה""ל (ד""ה מטה) דצריך לנערו, ונמצא שאין זה דומה לשכח דלגבי שכח היכא דא""א לנערו מותר לטלטלו ממש משא""כ לגבי בסיס באמצע שבת אינו מותר אלא לנערו, ונמצא לפי""ז כשמניח חלות על השלחן בין השמשות ואח""כ אין עליו אלא המנורה אינו מותר כלל לטלטלו אלא צריך לנערו (ר""י באק)"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה היה הנר בסיס לשברי פתילה?	"1) רש""י פי' מפני ששברי פתילות חשובים לבני גלילא שאין בגדי פשתן מצויין להם הילכך לא בטלי<br>2) ר""ת פי' דיש להם רוב שמן הילכך כלפי השמן יש חשיבות לשברי פתילה [והב""י כתב דהטור משמע כר""ת, וצ""ב, עי' נשמת אדם (כלל ס""ז ס""ק ב') ומובא בהגהות והערות {וכפשוטו לכו""ע תלוי אם הדבר מותר חשוב לו טפי מדבר האסור}]"	סימן שי סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתיבה שיש בה מעות ודבר המותר לטלטל?	אם המעות אינם עיקר מותר לטלטל התיבה	סימן שי סעיף ט		
